הלכתי לאיבוד שוב במחשבות שלי
זה סביר להניח בגלל המחזור הקרב ובא והלחץ מהלימודים
אבל אני פתאום לא מוצאת טעם
"פתאום"
אני כבר תקופה נורא ממושכת ומדאיגה של זמן לא מוצאת טעם
מאז הסמסטר הראשון של הלימודים,אפילו לפני שהגיעו התוצאות
אני מרגישה רק אכזבה
אני מאוכזבת שלא ניסיתי יותר ,השקעתי יותר ,נחתי פחות ,נהנתי פחות
אני מאוכזבת שלא הכרחתי את עצמי לקום ולנסות לכפר על הטעויות שלי
ואני מאוכזבת מעצמי שנתתי לעצמי ,בהכרה מוחלטת ,להגיע למצב הזה

אני מרגישה כאילו שום דבר שאני עושה לא ישנה יותר
מה הטעם בלקום? אם אני אשאר עייפה עדיף כבר לישון
מה הטעם בלאכול? מה הטעם בלא לאכול ?
מה הטעם בלנסות ? אני במילא אכשל ,אני תמיד נכשלת ,אני רק נכשלת ,אני לוגו חיי של המונח הזה
מה הטעם בחברים ?כולם מעצבנים אותי בסוף
מה הטעם בלנוח ?אני צריכה ללמוד!
מה הטעם בללמוד? אני לא אגיע לאן שאני רוצה להגיע
מה הטעם בלדבר על הרגשות שלי ?אין לי זמן לזה אני צריכה ללמוד!
מה הטעם בללמוד ? אני במילא לא אקלוט כלום
מה הטעם בבנים? אני צריכה ללמוד בשם אלוהים!
מה הטעם בללמוד? למה להשלות את עצמי שזה אפשרי? למה להתאכזב שוב?

אני מרגישה כאילו כל דבר שאני עושה מוציא אותי לא בסדר
כאילו כל דבר שאני עושה שלא קשור ללימודים -מיותר
וכל דבר שאני עושה שקשור ללימודים- מיותר גם הוא!
אני כלואה במוח של עצמי ואני כבר לא יודעת איך לעודד את עצמי
כי אין לי איךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך
בשם בודהה הדגול מה נסגר איתי

ברצינות עכשיו......כי שאר הפוסט היה נורא הומוריסטי עד עכשיו...
איך אתה משכנע את עצמך שאתה יכול כשאתה בטוח במיליון אחוזים שאתה לא ?